3

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב): כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר (משלי יג): אור צדיקים ישמח. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צב): אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו.

And he now proves (Talmudically) that the point of the world is to serve this Perfected-Man. It enjoys it. ‘Mother nature’ or ‘The Spirit of Nature’ is more than happy, and all the creatures within smile when Perfected-Man uses it for his true- elevated purpose…

והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קהלת (רבה, ז) שאמרו, זה לשונם: ראה את מעשה האלהים וגו' (קהלת ז), בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.

And the world and all that lies within hates it, therefore, when Man, through greed and unbridled commercialism take advantage of the world’s resources for his own selfish purposes. We were commanded by G-d to not ruin the world such, but to use wisely, sparingly, and purposefully from what it gives us.

כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו. על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר, והוא מה שאמרו, העולם הזה דומה לפרוזדור, כמו שאמרו ז"ל: היום לעשותם ומחר לקבל שכרם (ע"ז ב). מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. העולם הזה דומה ליבשה, והעולם הבא לים וכו' (ק"ר א). וכאלה רבים על זה הדרך.

Ok; it took me a while to fully understand what he’s saying here (as if such a thing is possible). He keeps stressing that everything we do in life is in preparation for the world to come. Is he saying that every good deed we do is to get some kind of Divine future reward? That seems very dissimilar to the rest of his more ‘humanistic’ views on morality.

I think he’s discussing an old argument of “what’s more important; the part of a person’s existence where they trying to attain perfection ("this world"), or the part where they enjoy the perfection they already attained ("the next world")?”

The prevalent view seems to have been that the 'main thing' is the time when you’re putting in constant effort to be perfect, not when you already have it. What he’s suggesting is that the point of life is to be a perfect person. Not to try to be a perfect person. Trying is a very close second in importance in this case, but he posits here (and there are many who argue) that the next world is the 'main thing'. Trying and failing, then trying and succeeding both quite important, but the point is the outcome. It’s similar to great effort for financial gain, or even to going on a diet and exercising to try to lose weight; the point is not the effort per-se, the point is going to that party afterwards and everyone is saying to you “Oh my G-d! Clara? Is that you?!” That you could look proudly at yourself and say; look- it’s my efforts, and only my efforts that made me what I am today, which is what I always wanted to be.

ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, (תהלים צ), בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.

ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו): וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים.

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד): על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד. כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם, למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו בעולם הזה, אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה, וזה פשוט.

And he proves it, by saying that
1- Life is really hard. You can’t say that the ‘main’ life is the one that’s so hard, and without reward.
And
2- It’s impossible to say that something a persons spiritual essence despises so much is the main part of existence. Like the man who commits the sin of adultery and repents; is it logical to say that one's spiritual essence enjoys the whole time he was committing the adultery and it was bothering his conscience more than the time in which he is existing a man of vanquished inclination for such evil?! True- that is what growing is all about; conquering oneself. But how did your soul feel about it the first few times? It’s in the bathroom, vomiting. So, sure you’re fulfilling life’s purpose, but you can’t say such a thing is the main part of life.

2

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): ואני קרבת אלקים לי טוב. ואומר (שם כז): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות.

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל): פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו.

Ah! War! All-out warfare! That’s what life really is, and we have to see it as such. Not only is wealth not the purpose, it is a big test to a person! But so is monk-like poverty too! There’s no escape! Everywhere you look there’s a moral/ethical test which is really hard to pass! But again, that is why we were created; to actively, constantly strive for perfection! And if we do win? It doesn’t say we go to heaven. It doesn’t say we receive great reward. It says “if we attain perfection, then to that extent- we gain perfection! Huh. Not really about reward and punishment is it?!

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב): כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר (משלי יג): אור צדיקים ישמח. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צב): אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו.

And he now proves (Talmudically) that the point of the world is to serve this Perfected-Man. It enjoys it. ‘Mother nature’ or ‘The Spirit of Nature’ is more than happy, and all the creatures within smile when Perfected-Man uses it for his true- elevated purpose…

והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קהלת (רבה, ז) שאמרו, זה לשונם: ראה את מעשה האלהים וגו' (קהלת ז), בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.

And hates it, therefore, when Man, through greed and unbridled commercialism take advantage of the world’s resources for his own selfish purposes. We were commanded by G-d to not ruin the world such, but to use wisely, sparingly, and purposefully from what it gives us.

פרק א - בביאור כלל חובת האדם בעולמו

יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.

Ah! The statement of statements! How groundbreaking is this statement? How earth-shattering is this statement - any time you read it!

The premise for everything that will be said in this book, and for all spirituality essentially is this; “One must make one main goal for oneself in life! One goal! to which “all ones actions aspire towards all the days of their lives”. .. Impossible! One goal in life?! For which every single tiny action one does is directed towards? That’s just a stupendous amount of dedication, which it’s not simple to imagine that everyone has!

Ok, but say we accept that idea as being true, what should that one goal be? Having a successful career to raise a beautiful family? Finding the spouse of one’s dreams that they can enjoy life and spirituality with forever and ever? Wealth? Happiness? Art?! : P What then?!

Ah! Next earth-shattering statement;

והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

Well, you heard it! The one goal in life towards which all ones thoughts and actions must strive for is; “basking in G-d’s sublime goodness”, i.e. attaining the ethical/spiritual perfection for which purpose G-d created us, and put us into this reality. Therefore all of our actions must be to further fulfill our one and only goal in life which is living up to G-d’s purpose for us; spiritual perfection.

Ok- that’s very easy to say, but almost completely impossible to think and do, all the time. Maybe if we had the option to be separate from everything our whole lives, like a monk or a nun, then we’d be able to do it. But we all know that’s not the way of the Torah. The way of the Torah is to be involved with the world. Oh, ok, then it’s a million times more impossible! (The Messilat Yesharim suggests that every aspect of life should be done with a G-dly purpose. Part of the agenda of the Messilat Yesharim is to go beyond the letter of the law (of the Torah) ultimately. That purpose should be put even into things that the Torah is ‘cool’ with. Well, if you’ve read A.J. Jacobs book “The Year of Living Biblically” you’ve seen how almost impossible it is to live a life just according to the Torah, now imagine much extra!)

So? I suppose most people (including myself) can’t make it through the first paragraph of the Messilat Yesharim, let alone the second! So we might as well close the book here and go home!

But no, that would help nothing. What has been suggested is at least reading it, and attempting to at least relate to and understand its ideals. That will unquestionably make one a much, much more spiritual person.

Intro

Messilat Yesharim has quite literally always been my bible; my one and only place to turn for all things spiritual, even much more than the actual bible (because the bible needs interpretation, it’s very vague. Messilat Yesharim though, couldn’t be any more straight forward).

I must have read the book fourteen billion times since I was fourteen, and it was always new to me; I always saw it in a new light. Till today; I picked it up in the beit medrash, and- decided to start it again! For the four billion and first time! And why not, as I age, and as I change, my understanding of it changes. My understanding it now at 23 is defenetely at least slightly different than it was in the past.

If you are interested in reading it, either for the first time, or to see it in a new light, I think the best Hebrew-English printing on the market right now is by far the new Feldheim edition.

Now, um, for those of you who don't understand the Hebrew, there's a site which has the English translation; http://www.shechem.org/torah/mesyesh/index.htm

[By the way; everything here was written in a very free-style manner (as are all things I write on blogs here) being that my main purpose in writing here is to record my thoughts in the meantime.]