Wednesday, January 2, 2008

3

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב): כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר (משלי יג): אור צדיקים ישמח. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צב): אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו.

And he now proves (Talmudically) that the point of the world is to serve this Perfected-Man. It enjoys it. ‘Mother nature’ or ‘The Spirit of Nature’ is more than happy, and all the creatures within smile when Perfected-Man uses it for his true- elevated purpose…

והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קהלת (רבה, ז) שאמרו, זה לשונם: ראה את מעשה האלהים וגו' (קהלת ז), בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.

And the world and all that lies within hates it, therefore, when Man, through greed and unbridled commercialism take advantage of the world’s resources for his own selfish purposes. We were commanded by G-d to not ruin the world such, but to use wisely, sparingly, and purposefully from what it gives us.

כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו. על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר, והוא מה שאמרו, העולם הזה דומה לפרוזדור, כמו שאמרו ז"ל: היום לעשותם ומחר לקבל שכרם (ע"ז ב). מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. העולם הזה דומה ליבשה, והעולם הבא לים וכו' (ק"ר א). וכאלה רבים על זה הדרך.

Ok; it took me a while to fully understand what he’s saying here (as if such a thing is possible). He keeps stressing that everything we do in life is in preparation for the world to come. Is he saying that every good deed we do is to get some kind of Divine future reward? That seems very dissimilar to the rest of his more ‘humanistic’ views on morality.

I think he’s discussing an old argument of “what’s more important; the part of a person’s existence where they trying to attain perfection ("this world"), or the part where they enjoy the perfection they already attained ("the next world")?”

The prevalent view seems to have been that the 'main thing' is the time when you’re putting in constant effort to be perfect, not when you already have it. What he’s suggesting is that the point of life is to be a perfect person. Not to try to be a perfect person. Trying is a very close second in importance in this case, but he posits here (and there are many who argue) that the next world is the 'main thing'. Trying and failing, then trying and succeeding both quite important, but the point is the outcome. It’s similar to great effort for financial gain, or even to going on a diet and exercising to try to lose weight; the point is not the effort per-se, the point is going to that party afterwards and everyone is saying to you “Oh my G-d! Clara? Is that you?!” That you could look proudly at yourself and say; look- it’s my efforts, and only my efforts that made me what I am today, which is what I always wanted to be.

ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, (תהלים צ), בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.

ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו): וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים.

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד): על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד. כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם, למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו בעולם הזה, אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה, וזה פשוט.

And he proves it, by saying that
1- Life is really hard. You can’t say that the ‘main’ life is the one that’s so hard, and without reward.
And
2- It’s impossible to say that something a persons spiritual essence despises so much is the main part of existence. Like the man who commits the sin of adultery and repents; is it logical to say that one's spiritual essence enjoys the whole time he was committing the adultery and it was bothering his conscience more than the time in which he is existing a man of vanquished inclination for such evil?! True- that is what growing is all about; conquering oneself. But how did your soul feel about it the first few times? It’s in the bathroom, vomiting. So, sure you’re fulfilling life’s purpose, but you can’t say such a thing is the main part of life.

4 comments:

aoc gold said...

The Blossom

(1)

Merry, merry sparrow!

Under leaves so green,

A happy blossom

Sees you, swift as arrow,

Seek your cradle narrow

Near my bosom.

(2)

Pretty, pretty robin!

Under leaves so green,

A happy blossom

Hears you sobbing, sobbing,

Pretty, pretty, robin,

Near my bosom.

-----by maple story account

Rabbi Lars Shalom said...

life is the hardest but im scared of death

chanie said...

Why are you not scared of life?
Nice blog, by the way.

הצעיר שלמה בן רפאל לבית שריקי ס"ט said...

haha. Thanks. I'm thinking about renewing it by making new posts based on the contrasts between "seder haprakim" and "seder havikuach" with an emphasis on practical spiritual growth...